Chap. 6
1
א יֵשׁ אַחִין שֶׁרְאוּיִין לְיִבּוּם אוֹ לַחֲלִיצָה. וְיֵשׁ אַחִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לֹא לְיִבּוּם וְלֹא לַחֲלִיצָה וְאֵין לָהֶן זִקָּה כְּלָל אֶלָּא יְבִמְתּוֹ מֻתֶּרֶת לְזָר. וְיֵשׁ אַחִין שֶׁרְאוּיִין לַחֲלִיצָה וְאֵינָן רְאוּיִין לְיִבּוּם. וְיֵשׁ אַחִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לְיִבּוּם וְאֵינָן רְאוּיִין לַחֲלִיצָה:
Maguide Michneh (non traduit)
יש אחין שהם ראויין ליבום וכו'. החילוקים שהזכיר בכאן רבינו יתבארו בסמוך אחד לאחד:
2
ב וְאֵלּוּ הֵם שֶׁאֵין לָהֶן זִקָּה כְּלָל. סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לֵילֵד וְלֹא הָיָה לָהֶן שְׁעַת הַכּשֶׁר:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו הן שאין וכו'. סריס חמה מפורש במשנה בפרק הערל (יבמות דף ע''ט:) הסריס לא חולץ ולא מייבם והעמידוה בגמרא דוקא בידי שמים דהיינו סריס חמה ומבואר בהלכות: ואנדרוגינוס. מפורש בתוספתא הובאה בהלכות בסוף פרק קמא:
3
ג וְאֵלּוּ מְיַבְּמִין וְלֹא חוֹלְצִין. הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לַחֲלֹץ. וּכְשֶׁיִּבֵּם הַחֵרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם שֶׁבְּעִילָתוֹ עוֹשָׂה אוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה וְאֵין גֵּרוּשָׁיו גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין. וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁיִּבֵּם אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרֵשׁ עַד שֶׁיַּגְדִּיל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
ואלו מייבמין ולא חולצין וכו' וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם וכו'. יש לתמוה על זה מהא דתנן בפרק חרש (דף קי''ב:) כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה והוא ז''ל פסקה בפ''ב מהלכות גירושין (ובפ''ד מה''א כתב חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושיהן גמורים מן התורה אלא מד''ס) והשתא כיון שחרש שנשא פקחת אם רצה מגרש ברמיזה כשם שכנסה ברמיזה כשנפלה לפני אחיו החרש וכנסה אמאי לא יגרשנה ברמיזה אם ירצה כשם שכנסה אחיו והוא ברמיזה וכן יש לתמוה על מ''ש שבעילתו עושה אותה א''א גמורה והרי הוא ז''ל כתב גבי חרש שנשא פקחת שאין קידושי חרש מן התורה אלא מד''ס. ואין לומר דהא דאין קידושי חרש מן התורה ה''מ במקדש אשה אבל בא על יבמתו אפילו נפלה לו מאחיו חרש ה''ל קידושי תורה, דכיון שקידושי הראשון אינם מן התורה לא נפלה לפני אחין מן התורה ומה''ת ה''ל כנושא אשה בעלמא שלא היתה אשת אחיו. לכן נ''ל דלא איירי רבינו אלא כשנפלה לו מאחיו פקח אבל אם נפלה לו מאחיו חרש ודאי אם רצה יגרש ברמיזה כמו שכנסה אחיו והוא והכי מפורש בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע''א) דגרסינן התם א''ר כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנים גט לאשתו וכו' מיתיבי חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קריצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין תנאי היא דתניא אמר רשב''ג בד''א בחרש מעיקרו אבל פקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין וחרש מעיקרו לא כשם שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה אי באשתו ה''נ הב''ע ביבמתו יבמתו ממאן אילימא דנפלה ליה מאחיו חרש כשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה אלא דנפלה ליה מאחיו פקח ואיבעית אימא לעולם דנפלה מאחיו חרש וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פקח א''ה אשתו נמי יבמתו ביבמתו מיחלפא אשתו [ביבמתו] לא מיחלפא ומי גזרינן חרש אטו פקח והתנן שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות וכו' ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציאן יוציאו אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא ופירש''י יכנסו ואם רצו להוציא אחרי כן יוציאו דאתי גט חרש ומפקע זיקת קידושי חרש אלמא היכא דנפלה ליה מאחיו חרש מפיק ולא גזרינן אטו אחיו פקח עכ''ל, וכיון דאסיקנא דמחוורתא כדשניין מעיקרא דשאני לן בין נפלה לו מאחיו חרש לנפלה לו מאחיו פקח ע''כ לומר דרבינו נמי מפליג בינייהו וכמו שכתבתי וסמך על מ''ש שבעילתו עושה אותה א''א גמורה דע''כ בנפלה לו מאחיו פקח דוקא היא וכמו שנתבאר:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו מייבמין ואינן חולצין וכו'. זה מתבאר בהרבה מקומות במסכתא ומהם פרק חרש (דף קי''ב:) אמרו חרש כונס ואינו מוציא לעולם ובתוספתא הנזכרת החרש והשוטה מייבמין ולא חולצין. ודין הקטן כבר נתבאר שאין חליצתו כלום פרק רביעי. ושביאתו כמאמר של גדול נתבאר פ''ה:
4
ד וְאֵלּוּ חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. הַסְּפֵקוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה סְפֵק עֶרְוָה עַל אָחִיו. וּפְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמִּינֵי הַסֵּרוּס. וְהַזָּקֵן בְּיוֹתֵר שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְכָשַׁל. וְאִם בָּעַל סְרִיס אָדָם קָנָה שֶׁהֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר וּמוֹצִיא בְּגֵט מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר לָבוֹא בַּקָּהָל. וְהַטֻּמְטוּם חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם נִקְרַע וְנִמְצָא זָכָר רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם. וּשְׁאָר הָאַחִין אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו חולצין ולא מייבמין וכו'. גם זה מתבאר במקומות חלוקים בגמרא ובתוספתא הנזכרת הספיקות חולצין ולא מייבמין פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן חולצין ולא מייבמין ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא. ודין הטומטום פשוט הוא שהוא בספק: ואם נקרע ונמצא זכר הרי הוא זכר גמור. כנזכר פ''ב מהלכות אישות ודלא כרבי יהודה דאמר בהערל (דף פ''א) טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס: ושאר כל האחים וכו'. בתוספתא הנזכרת:
5
ה יֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לַחֲלִיצָה אוֹ לְיִבּוּם. וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֹא לַחֲלִיצָה וְלֹא לְיִבּוּם וְאֵין עֲלֵיהֶן זִקָּה כְּלָל וּמֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר. וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לַחֲלִיצָה אֲבָל לֹא לְיִבּוּם. וְיֵשׁ יְבָמוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לְיִבּוּם אֲבָל לֹא לַחֲלִיצָה:
Maguide Michneh (non traduit)
יש יבמות שהן וכו'. הצדדין האלו יתבארו בסמוך אחד לאחד:
6
ו וְאֵלּוּ שֶׁמִּתְיַבְּמוֹת וְלֹא חוֹלְצוֹת. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַקְּטַנָּה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לִקְרוֹת וּלְהָבִין. וְאִם רָצָה הַיָּבָם לְגָרֵשׁ הַחֵרֶשֶׁת בְּגֵט אַחַר שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו שמתייבמות ולא וכו'. מתבאר במקומות חלוקים ומהם בתוספתא הנזכרת החרשת והשוטה מתייבמות ולא חולצות ובמשנה פרק חרש (דף קי''ב:) שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא. ודין הקטנה כבר נתבאר פ''ד שאינה בת חליצה:
7
ז וְאֵלּוּ שֶׁחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. אִסּוּרֵי לָאוִין וְהַשְּׁנִיּוֹת וְאִסּוּרֵי עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת שֶׁמָּא יִפְגַּע בְּעֶרְוָה. שֶׁאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁגֵּרְשָׁהּ אֲסוּרָה עָלָיו מִשּׁוּם עֶרְוָה. אֲבָל מִי שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְאָחִיו בִּסְפֵק קִדּוּשִׁין הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הַיְבָמוֹת וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר לָחוּשׁ לוֹ. וְכֵן אֵשֶׁת הַחֵרֵשׁ וּזְקֵנָה וַעֲקָרָה הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַיְבָמוֹת. רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם. שֶׁזְּקֵנָה וַעֲקָרָה הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּשֶׁר:
Le'hem Michneh (non traduit)
שזקנה ועקרה היה להן שעת הכושר כו'. ק''ק למה גבי זקן שתשש כחו קאמר לעיל לכתחלה לא מפני שאינו ראוי להקים שם אע''פ שהיה לו שעת הכושר וכאן כתב דאפי' לכתחלה נמי תתייבם העקרה וזקנה מפני שהיתה להן שעת הכושר אע''פ שאינה ראויה להקמת שם הל''ל לכתחילה לא כמו גבי זקן. ושמא י''ל דסמיך אטעמא דכתב נימוקי יוסף בהא דאינו כמו עקרות וזקנות שנעקרו ולכך ראויה ליבום דדילמא אע''פ שהיא נראית זקנה לבסוף ילדה:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו חולצות ולא וכו'. פ''א מהלכות אישות נתבאר מהו ענין השמות האלו שהזכיר כאן רבינו והדין יתבאר למטה פרק זה: וכל אשה שהיא וכו'. הטעם בזה שספק גירושין הוא לה ספק אשת אח שלא במקום מצוה ולפיכך חולצת ולא מתייבמת וזהו בכלל הספיקות שאמרו בתוספתא חולצות ולא מתייבמות אבל בספק קידושין ממ''נ הרי היא עולה לחליצה ויבום אם הן קידושין הרי היא אשת אח במקום מצוה ואם אינן קידושין הרי היא כנכרית דעלמא ויכול לכנסה ומתבאר בפרק החולץ (דף מ''ב:) בסוגיא בביאור גבי ברייתא דהספיקות חולצות ולא מתיבמות: וכן אשת החרש וכו'. דין אשת החרש כשהיבם פקח מבואר בפרק חרש (דף קי''ב:) ובהרבה מקומות. וזקנה ועקרה מבואר בתוספתא הנזכרת עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתייבמות:
8
ח וְאֵלּוּ הֵן שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֵשֶׁת סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹטֶה וְאֵשֶׁת [א] הַקָּטָן וְאַיְלוֹנִית וּמִי שֶׁהִיא עֶרְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה־ו) 'וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל' פְּרָט לִסְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס שֶׁשְּׁמָם מָחוּי הוֹאִיל וְאֵינָן רְאוּיִין לֵילֵד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן הֲרֵי הֵן כְּמִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (דברים כה־ו) 'וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד' פְּרָט לְאַיְלוֹנִית שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. (דברים כה־ה) 'לֹא תִּהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת' פְּרָט לְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה וְקָטָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם אִישׁוּת כְּלָל. (דברים כה־ה) 'וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה' פְּרָט לְעֶרְוָה שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין:
Le'hem Michneh (non traduit)
ואנדרוגינוס כו'. כתב הטור דדעת רב אלפס כדעת רבינו ז''ל ואין כן דעת הרא''ש ז''ל וטעמו כדכתב הרב הגדול ב''י ז''ל דסבר הרא''ש דהא דפסיק הלכה כרבי יוסי הוא רבי יוסי דמתניתין דהוי זכר אבל הרי''ף ורבינו ז''ל סוברים דהוא הלכה כרבי יוסי דברייתא דהוי ספק ויש לתמוה על הטור ז''ל דא''כ דדין זה דיבום תלוי באותו הדין א''כ לרבינו ולהרי''ף ז''ל היה להם לפסוק כאן חולצות ולא מתייבמות כיון דשם פסקו דהוי ספק אלא מאי אית לך למימר דשאני הכא דאינו ראוי להוליד גם להרא''ש ז''ל ג''כ נאמר כן דאע''ג דהתם הוי זכר שאני לענין יבום דאינו ראוי להוליד וכדכתב שם הרב ב''י:
Maguide Michneh (non traduit)
ואלו הן שהן וכו'. כל אלו נתבארו במקומות חלוקים. אשת סריס חמה במשנה בפרק הערל (דף ע''ט:) כרבי עקיבא. ואנדרוגינוס מפורש בתוספתא הנזכרת. ושוטה וקטן ברייתא פרק האשה רבה שוטה וקטן שנשאו [נשים] ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום. ואילונית בהרבה מקומות ומהם בפרק כיצד (דף כ''ד) אשר תלד פרט לאילונית. ומי שהיא ערוה בהרבה מקומות ומהם בראש פרק קמא. והמדרש שכתב רבינו מולא ימחה הוא בגמרא בפרק כיצד וכבר הזכרתי מדרש האילונית: לא תהיה אשת המת וכו'. מדרש זה אינו בגמרא: ולקחה לו לאשה וכו'. בגמרא פ''ק (דף ח') רבי אומר ולקח ולקחה וכו' לאסור צרות ועריות ואע''פ ששם העלו לאסור צרות של עריות ועריות גופייהו לא צריכי קרא שאין עשה דוחה את ל''ת שיש בו כרת רבינו כתב כפשט הברייתא וכסוגיין קמייתא דאמרינן דערוה צריכא קרא ואין זה מעלה ומוריד לעיקר הדין וע''כ לא חשש רבינו בזה. ודין הערוה מפורש בראש המסכתא חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן:
9
ט כֵּיצַד. יְבָמָה שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל יְבָמָהּ כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אוֹ אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה־ה) 'וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ'. מִי שֶׁרְאוּיָה לְלִקּוּחִין וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ הִיא זְקוּקָה לְיָבָם:
10
י הָיְתָה הַיְבָמָה אֲסוּרָה עַל יְבָמָהּ אִסּוּר לָאו אוֹ אִסּוּר עֲשֵׂה אוֹ שֶׁהָיְתָה שְׁנִיָּה הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וּמִפְּנֵי מָה צְרִיכָה חֲלִיצָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִקּוּחִין הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן הֲרֵי הֵן זְקוּקוֹת לְיָבָם. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיִּתְיַבְּמוּ שֶׁהַיִּבּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִתְיַבְּמוּ חַיָּבֵי לָאוִין וְלֹא שְׁנִיּוֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה וַהֲרֵי בִּיאָתָהּ אֲסוּרָה וְאֵין שָׁם מִצְוָה שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא בִּיאָה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וּבָעַל יְבִמְתּוֹ הָאֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם לָאו אוֹ מִשּׁוּם עֲשֵׂה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנִיָּה הֲרֵי זֶה קָנָה קִנְיָן גָּמוּר וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְהִיא וְכָל צָרוֹתֶיהָ מֻתָּרוֹת לְזָר שֶׁהֲרֵי נִפְטְרוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
ומן הדין היה וכו'. כתב ה''ה מסקנא דגמרא שם וכו' ויש לדקדק למה לא ביאר רבינו שאפילו בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתייבמת וכו' x האי ויש לדקדק שייך למטה בדיבור המתחיל עשה שמעון מאמר. ומ''ש שלא נזכר זה בהלכות אומר אני דאשתמיטתיה דברי ההלכות בפרק ארבעה אחין אמתניתין דשלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת שכתב עליה וה''ה אע''ג דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמא דהויא [צרת] אחות אשה בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב''ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ''ל דצריכה חליצה עכ''ל והם דברי הגמרא שם ומשם נלמוד לכאורה כדעת ההלכות וכן נ''ל שרבינו העתיק פה לשון המשנה דקתני עשה בה מאמר וכו' ואין הכי נמי דבלא מאמר נמי חולצת משום דה''ל צרת ערוה בזיקה ולא חשש לבאר זה כאן לפי שסמך על מ''ש גבי ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מהם נשוי נכרית וכו' ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתייבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת וכו' שהרי ביאר שם דצרת ערוה בזיקה אסורה ומינה נשמע לכל אינך:
Le'hem Michneh (non traduit)
היתה היבמה אסורה על יבמה וכו' הרי זו חולצת ולא מתייבמת. מתבאר מן הגמ' שפוטרת צרתה משום דאמרו שם (דף כ:) דאם בעלו קנו ועוד דע''כ לא פליגי באלמנה לכ''ג דאינה פוטרת צרתה אלא משום דהוי עשה ול''ת אבל אי הוי ל''ת גרידא פוטרת צרתה. וא''ת אמאי לא חשבינן לה בביאה פסולה דכיון דמדרבנן אסור לבא עליה גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה כמו דחשבינן דביאה אחר גט ביאה פסולה אע''ג דלא הוי אלא גזירה אטו ביאה אחר חליצה. וי''ל דאין לדמות הגזירות להדדי ובהך גזירה דביאה אחר הגט רצו רבנן להחמיר יותר ולמיעבד לה ביאה פסולה אבל מ''מ ק''ק למה קרא רבינו לקמן בפ''ז חליצה פסולה משום הא דאסרו רבנן לבא עליה אטו ביאה שניה וכתב דנראה לו דאם היתה אחת מח''ל שאינה פוטרת צרתה ולא היה לו לדמות הפסולים להדדי:
Maguide Michneh (non traduit)
היתה היבמה אסורה וכו'. משנה פרק כיצד (דף כ'): ומן הדין היה וכו'. מסקנא דגמרא שם גבי אלמנה לכ''ג שהוא מחייבי לאוין ושנינו במשנה שהיא חולצת ולא מתייבמת והקשו בגמרא קא פסיק ותני ל''ש אלמנה מן הנישואין ולא [שנא] מן האירוסין בשלמא מן הנישואין עשה ול''ת ואין עשה (דיבום) דוחה את ל''ת (דאלמנה לא יקח) ועשה (דהוא אשה בבתוליה יקח בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה) אלא [אלמנה] מן האירוסין [אמאי] (ל''ת גרידא הוא) יבא עשה וידחה ל''ת ותירץ רב גידל בשם רב דאמר קרא [ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו וכו' שאין ת''ל יבמתו מה ת''ל יבמתו יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואי זו זו חייבי לאוין והקשו ע''ז מן הברייתא דקתני גבי חייבי לאוין ואם בעלו קנו ואסור לקיימן וכו' ואי ס''ד ח''ל מדאורייתא לחליצה רמיין ליבום לא רמיין אם בעלו אמאי קנו ואסיקו דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן אמרו שאינן עולות ליבום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולפיכך אם בעלו קנו וכתב בעל הלכות גדולות הוא דרב גידל אמר רב מיקיימא באלמנה מן הנישואין דאף על גב דמדאורייתא לאו בת יבום היא רבייה רחמנא לחליצה ע''כ:
11
יא וִיבָמָה שֶׁהִיא אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין וּבָא עָלֶיהָ כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא נִפְטְרָה צָרָתָהּ שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְהוֹאִיל וְלֹא קָנָה מִן הַתּוֹרָה קִנְיָן גָּמוּר לֹא הֻתְּרָה צָרָתָהּ לְזָר עַד שֶׁתַּחֲלֹץ:
Maguide Michneh (non traduit)
יבמה שהיא אלמנה וכו'. שם בגמרא:
12
יב הָיְתָה הַיְבָמָה עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ. כְּגוֹן שֶׁעָבַר אוֹ טָעָה וְלָקַח אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו. אֵין זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ וְאֵינָהּ לֹא בַּת יִבּוּם וְלֹא בַּת חֲלִיצָה. וְאִם הָיְתָה לָהּ צָרָה חוֹלֶצֶת [אוֹ] מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם הָיְתָה זוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל הַבַּעַל מֻתֶּרֶת לַיָּבָם וְרָצָה הַיָּבָם לִשָּׂא אוֹתָהּ וּלְיַבֵּם צָרָתָהּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
היתה היבמה ערוה על בעלה וכו' ואם היתה לה צרה חולצת ולא מתייבמת. כך כתוב בנוסחי דידן וט''ס הוא דכיון דאין לו נשואין בה אין זו צרתה ומותר להתייבם לכך צריך להגיה ואם היה לה צרה חולצת או מתייבמת, וכן מצאתי שהוגה בספר אחר:
Le'hem Michneh (non traduit)
היתה היבמה ערוה על בעלה וכו'. כתב הרב ב''י סימן קע''ג דהך איירי שאסורה על היבם ג''כ והכריח הדבר מדמסיים ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם וכו'. ולא היה צריך לזה שהרי כתב כגון שעבר וטעה ולקח אחותו מאביו ובודאי דערוה על היבם היא דיבום לא הוי אלא באחין מן האב, ואולי משום דלא נימא דבכל גוונא איירי בין ערוה על בעלה לבד בין ערוה על היבם ועל הבעל לכך הביא ראיה דדוקא בערוה על הבעל ולא על היבם איירי: ואם היתה לה צרה חולצת ולא מתייבמת וכו'. x קשה דכיון דהיא ערוה על הבעל בודאי הא אין בה אישות ואין קידושיו תופסין בה וא''כ צרתה אמאי אינה מתייבמת. וי''ל דסובר רבינו דכיון שהיא ערוה על היבם והבעל אי אמרת מתייבמת גזרינן דלא לימא צרת ערוה מתייבמת אבל כשהערוה מותרת ליבם דכיון דהערוה ג''כ אם ירצה היבם לישא אותה נושא אותה אין כאן גזירה ומה שאמרו במשנה שש עריות חמורות מאלו שנשואות לאחרים וצרותיהם מותרות היינו דוקא כשנשואות לאחרים אבל אם נישאו לאחים צרותיהן אסורות משום גזירה. ועדיין לא ידעתי טעם נכון מאין הוציא זה רבינו:
Maguide Michneh (non traduit)
היתה היבמה ערוה וכו'. זה פשוט והטעם שאין קידושין ואישות בעריות ומתבאר בפרק האשה רבה (דף צ''ו) במשנה אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה וכו':
13
יג הָיְתָה הַיְבָמָה אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ מִשּׁוּם לָאו אוֹ מִשּׁוּם עֲשֵׂה אוֹ שֶׁהָיְתָה שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִצַּד אֵלּוּ הַצְּדָדִים הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. חוּץ מִמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת וּמֵת שֶׁהִיא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן יְבָמָה שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה עַל הַיָּבָם אוֹ סְפֵק עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה בִּסְפֵק קִדּוּשִׁין וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא אֲחוֹתָהּ וְנָפְלָה לוֹ לְיִבּוּם שֶׁהִיא סְפֵק אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וּמוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט מִסָּפֵק וּשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו. יְבִמְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה וַאֲרוּסָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהִיא כִּשְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו'. כתב ה''ה אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ''ג וכתב הרשב''א דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל עכ''ל. נראה מדברי ה''ה דמחזיר גרושתו עובר בעשה ול''ת מדמדמי לה לאלמנה לכ''ג מן הנישואין ואיני יודע מנין זה שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ועוד יש לתמוה עליו שכתב וצרתה של זו נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה שהרי כתב רבינו בפ''ז יראה לי שכן הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ''ע: וכן יבמה שהיא ספק ערוה וכו' הרי זו חולצת ולא מתייבמת. כתב הטור ראיתי בדברי הרמב''ם שאם היתה היבמה בספק ערוה שחולצת ולא מתייבמת ויראה שהוא ט''ס דממ''נ תתייבם שאם לא היתה עליו ערוה הרי היא זקוקה ליבם ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית עכ''ל. ויש לתמוה על הטור שהרי סיים בה רבינו לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואח''כ מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו ליבום שהיא ספק אחות אשתו ה''ז חולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שביארנו דהשתא היכי שייך למימר ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית הילכך ע''כ לומר דלא קאי הטור אלא למ''ש רבינו או ספק ערוה על בעלה דבהא הוא דשייך למימר הכי. ונ''ל שמ''ש בספרי רבינו פה או ספק ערוה על בעלה ט''ס הוא וצריך למוחקו ואת''ל איתיה צריך לדחוק ולומר דהאי x או ט''ס הוא וצריך למחוק האל''ף ולכתוב וספק ערוה על בעלה דהב''ע בשהיתה ג''כ ספק ערוה על בעלה כשם שהיא ספק ערוה על יבמה שנמצאת שהיא ספק ערוה על שניהם דהשתא א''ש מ''ש ולא מתייבמת:
Maguide Michneh (non traduit)
היתה היבמה וכו'. במשנה בפרק יש מותרות (דף פ''ד) נתבאר זה. ומ''ש רבינו חוץ ממחזיר גרושתו וכו' מפורש פ''ק ומסקנא דגמרא שהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת פי' והיא נפטרת בחליצתה או בביאתה וצרתה נפטרה בחליצתה של זו אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ''ג וכ''כ הרשב''א ז''ל דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל וזהו שלא הזכיר רבינו אסור בצרתה: וכן יבמה שהיא ספק ערוה ליבם וכו'. זה פשוט שספק ערוה של יבם חולצת ולא מתייבמת. ומה שכתב שאשתו אסורה עליו ג''כ פשוט כפי מה שנתבאר והכל מתבאר בפרק ד' אחין ונלמד כיוצא בזה ממשנת שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה שבפרק החולץ (דף מ''א) שאמר בסוף המשנה יוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:
14
יד מִי שֶׁמֵּת אָחִיו וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲסוּרָה עָלָיו מִשּׁוּם עֶרְוָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ עֶרְוָה. כְּשֵׁם שֶׁהָעֶרְוָה פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה וְלֹא נָפְלָה לוֹ זִקָּה כְּלָל עַל בַּיִת זֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה־ט) 'אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו' בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִקּוּחִין בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו זִקָּה. וּבַיִת שֶׁמִּקְצָתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין אֵינוֹ בּוֹנֶה אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר. וְנִמְצֵאת צָרַת הָעֶרְוָה עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שמת אחיו וכו'. תחילת המסכתא ט''ו נשים פוטרות צרותיהן וכו':
15
טו לְפִיכָךְ רְאוּבֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת עֶרְוָה עַל שִׁמְעוֹן וּשְׁתֵּיהֶן רְאוּיוֹת לְלֵוִי אֵין לְשִׁמְעוֹן זִקָּה עַל בַּיִת זֶה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תַּחַת זִקַּת לֵוִי. יִבֵּם לֵוִי הָאַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא צָרַת עֶרְוָה שֶׁל שִׁמְעוֹן וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת לֵוִי וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם מִשִּׁמְעוֹן. הָאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה וְהַשְּׁנִיָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא צָרָתָהּ. וְכֵן הַדִּין בְּצָרַת צָרָתָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם. שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם:
Maguide Michneh (non traduit)
לפיכך ראובן שמת וכו'. מבואר במשנה שם:
16
טז וְכֵן אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ הוֹאִיל וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ זִקָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה־ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו' עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בָּעוֹלָם הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו לְעוֹלָם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו וכו'. שם מתבאר במשנה בפרק כיצד (דף י''ז) בתחלת הפרק וכסתם משנה:
17
יז כֵּיצַד. רְאוּבֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וְנָפְלָה לִפְנֵי שִׁמְעוֹן וְאַחַר שֶׁמֵּת רְאוּבֵן נוֹלַד לֵוִי. בֵּין שֶׁנּוֹלַד לֵוִי קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם לָהּ שִׁמְעוֹן [ב] בֵּין שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁיִּבְּמָהּ. הֲרֵי אֵשֶׁת רְאוּבֵן עֶרְוָה עַל לֵוִי לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ אִם מֵת שִׁמְעוֹן וְנָפְלָה זוֹ וְצָרָתָהּ לִפְנֵי לֵוִי שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם:
18
יח עָשָׂה שִׁמְעוֹן מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ אֵשֶׁת רְאוּבֵן וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ הֲרֵי לֵוִי חוֹלֵץ לְצָרָתָהּ וְלֹא מְיַבֵּם. שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בַּיְבָמָה קִנְיָן גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
עשה שמעון וכו'. גם זה שם סתם משנה ויש לדקדק למה לא ביאר רבינו שאפילו בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתייבמת דמאמר דקתני מתניתין לאפוקי מדר''ש היא וכדאיתא בגמרא ואנן קי''ל יש זיקה אפילו בלא מאמר ולא נזכר זה בהלכות x וגם רבינו לא כתב זה אבל הרשב''א ז''ל כ''כ ומבואר הוא בגמרא:
19
יט אִשָּׁה שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ בְּרָצוֹן וּבְעֵדִים וּמֵת קֹדֶם שֶׁיְּגָרְשֶׁנָהּ וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְכֵן צָרָתָהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה עֶרְוָה עַל הַיָּבָם מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה כְּתוּבָה בָּהּ כַּעֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יג־יד) 'וְהִיא נִטְמָאָה'. אֲבָל סוֹטָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה מֵי הַמָּרִים אוֹ שֶׁאֵינָהּ בַּת שְׁתִיָּה אֶלָּא בַּת גֵּרוּשִׁין הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם הָיְתָה לָהּ צָרָה הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
Kessef Michneh (non traduit)
אשה שזינתה תחת בעלה וכו' הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה וכו'. כך הם דברי הרי''ף ואע''פ שהראב''ד סבר דסוטה ודאית בעיא חליצה או היא או צרתה משום דאילו איתיה לבעל מי לא בעיא גיטא השתא נמי בעיא חליצה וצרתה כמוה כבר סתר דבריו הרא''ש וכתב דדוקא גבי ספק הוא דאיתמר הכי בפרק קמא דסוטה ושהראב''ד לא עלה על לבו לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק ולסברתו פליגי סוגיא דסוטה אסוגיא דשמעתין ופסק הלכה כסוגיא דסוטה לחומרא אבל לפי מה שחילקתי בין סוטה ודאי ובין סוטה ספק אין אנו צריכים לכל זה ולא פליגי אהדדי עכ''ל:
Le'hem Michneh (non traduit)
אשה שזינתה תחת בעלה ברצון ובעדים כו'. כתב הרא''ש דהראב''ד ס''ל בסוטה בין ודאי בין ספק חולצת ולא מתייבמת בין היא בין צרתה וקשה מנין לו לצרתה שיהא כן וי''ל דס''ל דההיא סוגיא דסוטה סברה דצרת סוטה אסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות כדאמר רב הכא (דף י''א) אלא דס''ל דאסורה דוקא שאינה מתייבמת אבל מ''מ חולצת משום דאילו היה בעלה קיים מי לא היה צריך לתת לה גט השתא נמי צריכה חליצה וכיון דהוי כעריות ה''ה נמי צרתה וליכא לפלוגי בין ודאי לספק דע''כ לא מחלק הכי בגמרא אלא בפ''ק דיבמות דאותה סוגיא סברה לא חולצת ולא מתייבמת ומשום דקשיא מההיא דקאמר חולצת מחלק הכי אבל השתא דאית לן חולצת ולא מתייבמת לא מפלגינן בין ודאי לספק:
Maguide Michneh (non traduit)
אשה שזינתה תחת בעלה וכו'. בפ''ק (דף י''א) א''ר יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות וכו' מתיב רב אשי נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה (פי' לבעלה) ואסורה בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת ותירצו דכי אמר רב בסוטה ודאי והתם סוטה ספק ופירשו המפרשים ז''ל דלרב צרת סוטה ודאית פטורה לגמרי מן החליצה ומן היבום וכן מוכחת שם הסוגיא ופסק רבינו כן וכ''נ מן ההלכות אבל הראב''ד ז''ל פסק בפירושיו דחולצת ולא מתייבמת והיא וצרתה שוות וסמך לו על ההיא דא''ר יוסף בפ''ק דסוטה גבי מתניתין דנכנסה עמו שהזכרתי אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט השתא נמי תיבעי חליצה אלמא כל היכא דבעיא גט מבעל בעיא חליצה מיבם ואין זה הכרח דאיכא למימר דרב יוסף לטעמיה דהוה מותיב לרב הכא וסוגיא בדוכתה עדיפא טפי: אבל סוטה שמת בעלה וכו'. במשנה הנזכרת. וכתב רבינו וצרתה חולצת או מתייבמת ופשוט הוא והרי זו כצרת חייבי לאוין כמו שנתבאר בפ''ק (דף י''א) בגמרא בפירוש:
20
כ וְכֵן שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד שֶׁהָיְתָה הָאַחַת מֵהֶן שְׁנִיָּה עַל הַיָּבָם אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ אַיְלוֹנִית הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. אֲבָל הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְהָלְכָה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ אוֹ אִמָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וָמֵת וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְפָנָיו. כְּשֵׁם שֶׁקְּרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ אֲסוּרָה עָלָיו כָּךְ צָרָתָהּ אֲסוּרָה. וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּשְׁנִיּוֹת לוֹ וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ צָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַלֶּפֶת בְּצָרַת חֲלוּצָתוֹ:
Le'hem Michneh (non traduit)
וכן שתי יבמות וכו'. בפרק כיצד (דף כ') אמרו על מתניתין דכלל אמרו ביבמה אמרו שם בל''ב כל שאיסורה איסור ערוה אסרה צרתה וכל שאין איסורה איסור ערוה לא אסרה צרתה:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן שתי יבמות וכו'. כבר הזכרתי זה בסמוך. וצרת איילונית מסקנא דגמרא פרק קמא (דף י''ב): אבל החולץ ליבמתו וכו'. במשנה בפרק החולץ (דף מ':) ואסור בצרת קרובת חלוצתו ופירש''י ז''ל כגון ראובן חלץ ללאה ורחל [אחותה] נשואה לנכרי ולזה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן ע''כ. והקשו עליו שאין צרה אלא מאח ועוד שאפילו חלוצה עצמה שנשאת לאחר צרתה מותרת כמו שהוכיחו ז''ל ופירשוה כפירוש רבינו וכן דעת הרמב''ן והרשב''א ז''ל וכן עיקר והטעם שכתב מפורש שם בגמרא:
21
כא שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד שֶׁהָאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַיָּבָם וַהֲרֵי הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית. צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. הוֹאִיל וְהָאַיְלוֹנִית אֵינָהּ בַּת יִבּוּם וַחֲלִיצָה הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁאֵינָהּ. וְנָפְלָה זִקָּתוֹ עַל צָרָתָהּ בִּלְבַד. וְכֵן אִם גֵּרֵשׁ אָחִיו אֶת הָעֶרְוָה אוֹ מֵאֲנָה בּוֹ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת. אוֹ שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו. הֲרֵי צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית צָרָה לְעֶרְוָה שָׁעָה אַחַת תֵּאָסֵר לְעוֹלָם. שֶׁאֵין הַצָּרָה אֲסוּרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה צָרַת עֶרְוָה בִּשְׁעַת נְפִילָה לְיִבּוּם:
Maguide Michneh (non traduit)
שתי יבמות וכו'. במשנה פרק קמא: וכן אם גירש וכו'. במשנה שם (דף י''ג) ומסקנא דגמרא לא שנא גירש ולבסוף כנס הנכרית לא שנא כנס הנכרית ולבסוף גירש הערוה נכרית חולצת או מתייבמת עד שתהא צרת ערוה בשעת נפילה כמ''ש רבינו:
22
כב הָיְתָה זוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה עַל הַיָּבָם מְקֻדֶּשֶׁת לְאָחִיו שֶׁמֵּת בְּסָפֵק אוֹ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ בְּסָפֵק. אוֹ שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה הָרְאוּיָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה בְּאָחִיו בְּחַיָּיו. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲנָה בַּיָּבָם צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
היתה זו שהיא ערוה וכו'. פרק ד' אחין (דף ל') משנה וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו [צרות] חולצות ולא מתייבמות כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין [כיצד] ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גירושין ע''כ במשנה ומתבאר מכאן שאפילו ודאי נתגרשו אלא שנתגרשו בגט פסול צרותיהן אינן מתייבמות שהרי אלו הנזכרין במשנה גיטין פסולין הן ואשה הנשאת בהן הולד כשר כמו שנתבאר בפרק המגרש ונזכר בדברי רבינו פ''א מהלכות גירושין: או שהיתה קטנה וכו'. במשנה בפירקא קמא:
23
כג הָלְכָה צָרַת עֶרְוָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית. תֵּצֵא הַצָּרָה מִבַּעְלָהּ וּמִיבָמָהּ וּצְרִיכָה גֵּט מִבַּעְלָהּ וַחֲלִיצָה מִיבָמָהּ כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לַשּׁוּק:
Maguide Michneh (non traduit)
הלכה צרת ערוה וכו'. במשנה בגיטין פרק הזורק (דף פ') כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונשאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה פירוש הדרכים הנזכרים פרק עשירי מהלכות גירושין במי ששמעה שמת בעלה ונשאת ולא היה מת או שנשאת בגט בטל ואחת מן הדרכים הולד ממזר מזה ומזה ובהלכות הביאו שם מה שאמרו בפרק האשה רבה (דף צ''ב) על כיוצא בזה זו דברי ר''ע שהיה אומר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכ''א אין ממזר מיבמה וקי''ל כחכמים ולזה לא כתב רבינו אלא תצא מזה ומזה:
24
כד יִבֵּם הַיָּבָם הַצָּרָה מִפְּנֵי שֶׁדִּמּוּ שֶׁהָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית וְנִמְצֵאת הָעֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ אַיְלוֹנִית תֵּצֵא מִיבָמָהּ בְּגֵט וְהַוָּלָד מַמְזֵר:
Maguide Michneh (non traduit)
יבם היבם וכו'. זה פשוט דכיון שהיא צרת ערוה הויא לה אשת אח שלא במקום מצוה: והולד ממזר דיש ממזר מחייבי כריתות וכן מתבאר בכמה מקומות במסכתא ומהם פ''ק דלבית הלל בני צרות העריות מן האחים הם ממזרים ובמקומות אחרים:
25
כה שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד מֵהֶן נָשׂוּי נָכְרִית. מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת. הֲרֵי הַנָּכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא צָרַת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּזִקַּת אָחִיו שֶׁמֵּת אַחֲרוֹן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ אַחַר שֶׁמֵּת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וּמֵת הַמְגָרֵשׁ הֲרֵי הַנָּכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית צָרַת אָחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּזִקָּה שָׁעָה אַחַת. שֶׁאִם תִּתְיַבֵּם שֶׁמָּא יָבֹא לְיַבֵּם אוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ לֹא גֵּרֵשׁ זֶה שֶׁמֵּת אַחֲרוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ:
Le'hem Michneh (non traduit)
שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו'. בפרק ארבעה אחין (דף ל':) אמרו שם בסוף הסוגיא ולרב הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש פי' רש''י ז''ל x משמע דרבא פליג ארב אשי דלרבא כל היכא דגירש מותרת בין מת ואח''כ גירש בין גירש ואח''כ מת כי היכי דבנישואין גמרינן בין כנס ואח''כ גירש בין גרש ואח''כ כנס ואינו מחלק כמו שמחלק רבינו. וכן הוא דעת הרשב''א והראב''ד ז''ל ופסקו כרבא אבל במת ולא גירש אף על פי שלא כנס כ''ע מודו דאסירא דאי מאי דאמרינן בגמרא מת בלא גירש איירי דכנס פשיטא למה לן למעוטי הא ממתניתין דלעיל שמעינן לה אבל רבינו נראה שרצה להסכים דברי רבא ורב אשי וחילק בין ההיא דנשואין להך דהכא ולפ''ז קשה למה אמרו בגמרא למעוטי מת בלא גירש היל''ל למעוטי מת ואח''כ גירש כדרב אשי ועכ''פ צ''ל דגירסא אחרת יש לו בגמרא דגריס למעוטי מת ואח''כ גירש ומפני כן כתב ה''ה בלשון זה לכל הפירושים ולכל הגירסאות דנראה דיש כאן שינוי גירסא וזו היא השינוי לע''ד. כתב ה''ה בשם הרשב''א דאפילו לדעת ההלכות כל שלא כנס המגרש וכו'. קשה דהא ע''כ במת בלא גירש כולי עלמא מודו דאפילו לא כנס אסירא דהא מאי דקאמר מת בלא גירש דלא דמי איירי כדכתיבנא דהא רש''י שכתב כהרשב''א ז''ל גבי מת ואח''כ גירש דאיירי בכנס הכא במת בלא גירש כתב דאיירי בלא כנס כדכתיבנא וא''כ תיקשי ליה כיון דאם היה יכול לכונסה היכי נימא דהשתא גרע. וי''ל דהתוספות הקשו דאיך יכול לכונסה כשהוא חי הא הוי צרת אחות אשתו בזיקה ותירצו דלא אמרו כן אלא כשמת האחר שנפלה אחות אשתו לפניו אבל כל זמן שהוא חי לא וא''כ כה''ג נתרץ במת ולא גירש דאע''ג דכשהוא חי מותר כשמת אסור מטעם שנפלו שתיהן לפניו אבל מה שהקשה הרשב''א דבגירש הא לא נפלו שתיהן לפניו ומ''ש חי ממת אלא ודאי בכנס איירי וכיון שכן אע''פ שלא נפלה אחות אשתו לפניו כיון שכל הזיקה הוי ליה מכח אח בתרא דכבר כנס והויא ליה דחזו צרת אחות אשה בזיקה לכך נאסרה עליו ודוק:
Maguide Michneh (non traduit)
שלשה אחים שנים מהם וכו'. פרק ד' אחין (דף ל') משנה שלימה שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו דכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ובגמרא טעמא דגירש ואח''כ מת פירוש דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו קודם שמת נשוי נכרית אבל מת ואח''כ גירש אסורה פי' מת נשוי נכרית ואח''כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו א''ר אשי זאת אומרת יש זיקה ואפילו בתרי אחי ופסקו כן בהלכות. ועתה אבאר דברי רבינו. מ''ש ואח''כ מת אחד מבעלי אחיות וכו' הוא מוסכם מכל המפרשים ז''ל דכיון שמת ולא גירש את אשתו אפילו נכרית אסורה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקת אחיו דזיקה ככנוסה דמיא לענין זה דקי''ל כרב אשי וכרבא דס''ל הכין לכל הגרסאות ולכל הפירושין. ומ''ש ולא עוד אלא אפי' גירש אחד מבעלי אחיות וכו' הוא כדעת ההלכות שפסקו כרב אשי וסובר רבינו שאע''פ שלא כנס המגרש את הנכרית ומת נכרית אסורה וכן נראה מדברי בעל המאור ז''ל וכתב הרמב''ן ז''ל שכן דעת קצת המפרשים ז''ל אבל הוא ז''ל נסתפק בזה דדילמא הא דאמרינן אבל מת ואח''כ גירש אסורה הוא בשכנס לבסוף את הנכרית וכולהו בשכנס קא מיירי דומיא דמתני' והרשב''א ז''ל כתב דרך פשיטות דאפי' לדעת ההלכות דכל שלא כנס המגרש את הנכרית נכרית מותרת דלא חשבינן לה צרת ערוה כיון דלבסוף לא כנסה ולא יפה כח זיקת השני שמת מכח זיקתו בשעה שהוא קיים שהרי בעודו קיים כל אחד היה יכול לכונסה ע''כ דבריו. ודע שיש מן המפרשים ז''ל חלוקים בזה ואומרים דכל מגרש אחת מבעלי אחיות את אשתו אפילו אחר מיתת נשוי נכרית ואפילו כנס את הנכרית ומת נכרית מותרת דלא קי''ל כרב אשי וזה דעת הר''א ז''ל שכתב בהשגות א''א כל זה מן ההלכות ואינו מחוור ע''כ. ומדברי הרב בה''ג נראה כן ולזה נראה שהסכים הרשב''א ז''ל:
26
כו וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ דָּבָר זֶה בַּנִּשּׂוּאִין שֶׁהֲרֵי צָרַת עֶרְוָה בַּנִּשּׂוּאִין אִם גֵּרֵשׁ אֶת הָעֶרְוָה וּמֵת צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת לַיָּבָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר צָרַת הָעֶרְוָה בַּנִּשּׂוּאִין יָדוּעַ לַכֹּל וְאֵינָן בָּאִין לְהַתִּיר הַצָּרָה אִם לֹא גֵּרֵשׁ הָעֶרְוָה. וְאִסּוּר צָרַת עֶרְוָה בְּזִיקָּה אֵינוֹ יָדוּעַ לַכֹּל וּבָאִין לְהַתִּיר הַצָּרָה וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה הָעֶרְוָה:
Maguide Michneh (non traduit)
ומפני מה לא גזרו דבר וכו'. זהו טעם נכון לדעת רבינו וההלכות וטעם אחר נזכר בהלכות:
27
כז * שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. מֵת אֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי הַיָּבָם הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלַת הַמַּאֲמָר עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. וְנִמְצֵאת כְּאִלּוּ הִיא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (דברים כה־ה) 'אֵשֶׁת הַמֵּת' וְלֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. לְפִיכָךְ כָּל אִשָּׁה שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת וְכֵן צָרָתָהּ. וְאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
Maguide Michneh (non traduit)
שלשה אחין נשואין וכו'. פרק ד' אחין (דף ל''א:) שלשה אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה הב' מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ופירש רבינו ומת קודם שיכנסה ופשוט הוא שאם כנס פקעה זיקת הראשון ומתבאר זה בהרבה מקומות בגמרא ואי זיקת שני יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ותירצו אלא מדרבנן וגזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות והקשו ולייבם לחדא וליחלוץ לחדא ותירצו גזירה שמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חולץ וכו' ודילמא חליץ ברישא והדר מייבם וקם ליה באשר לא יבנה ורחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
28
כח וּמִפְּנֵי מָה לֹא יַחֲלֹץ לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין וִייַבֵּם צָרָתָהּ. גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת מִתְיַבֶּמֶת. וּלְפִיכָךְ אָסְרוּ [ג] אַף צָרָתָהּ:
Le'hem Michneh (non traduit)
ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר. קשה כיון דטעמא הוי משום גזירה דשתי יבמות הבאות מבית אחד וכו' למה אמר יחלוץ לבעלת המאמר לימא דיחלוץ לאידך וייבם לבעלת המאמר כדאמרו בגמרא ולייבם לחדא ונחלוץ לחדא וי''ל דה''ה אלא מאי דקאמר חליצה בבעלת המאמר הוא משום דגריעא טפי משום דבעבורה באה הפסול: סליקו להו הלכות יבום וחליצה:
29
כט עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וּמֵת חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ. שֶׁהַמַּאֲמָר שֶׁאֲסָרָהּ הֲרֵי בִּטְּלוֹ. וְרָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם:
Maguide Michneh (non traduit)
עשה מאמר וכו'. שם (דף ל''ג) בגמרא כלישנא בתרא דרבא:
30
ל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וּמֵת כְּשֶׁהוּא קָטָן וְנָפְלָה פַּעַם שְׁנִיָּה לִפְנֵי אָחִיו הַגָּדוֹל הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שֶׁבִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר מִן הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין:
Maguide Michneh (non traduit)
בן תשע שנים וכו'. משנה בפרק האשה רבה (דף צ''ו:) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ובגמ' אמר רבא הא דאמור רבנן זיקת שני יבמים מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא ליכא צרה ומיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה ע''כ שם:
31
לא מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן וְנִשְׁתַּחְרְרָה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְשִׁמְעוֹן וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם מִתְיַבֶּמֶת לְלֵוִי וְאֵינָהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. אִם קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן קִדּוּשִׁין אֵין קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן כְּלוּם. וְאִם קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן קִדּוּשִׁין אֵין קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן כְּלוּם:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שחציה שפחה וכו'. מימרא פרק השולח (גיטין דף מ''ג) כלשונה וכבר כתבתיה פ''ד מהלכות אישות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source